היפראקטיביות

ילדכם אינו מסוגל לשבת במקום, מתנדנד בכסא, קם, מרעיש במהלך שיעורים,
ובבית אינו מסוגל לשבת להכין שיעורי בית?
אלו סימנים להיפראקטיביות.
היפראקטיביות היא תנועתיות יתר, כלומר צורך בתנועה רבה.
המוח זקוק לגירויים תנועתיים רבים. באופן כללי, היפראקטיביות מבטאת צורך בגירויים תנועתיים רבים וחזקים, אשר יוצרים גירוי רצוי למוח.
מוחו של הילד ההיפראקטיבי עסוק בלחפש תנועתיות, אם זה במרחב או באיברי הגוף או גם וגם.
בהכללה, ניתן להבחין בין שני סוגי היפראקטיביות:
היפראקטיביות ראש (וסטיבולרית) והיפראקטיביות גוף (פרופריוצפטית).
היפראקטיביות ראש הילד בעיקר מחפש תנועה בראש, תנועה וסטיבולרית, כלומר, תנועה שגורמת לשינוי מנח הראש.
היפראקטיביות גוף הילד בעיקר מחפש תנועה לאיברים השונים בגופו: לרגליים, לידיים, לאצבעות.
יכול להיווצר מצב שבו ילד הוא בעל היפראקטיביות ראש וגם בעל היפראקטיביות גוף.

כיצד לטפל בהיפראקטיביות?
חשוב להדגיש שהתנועה אינה הבעיה, אלא הפתרון(דר’ רמי כץ). זהו צורך חיוני של המוח, ולכן כל הפעולות שמגבילות את התנועתיות או מפסיקות אותה, עלולות לגרום לילד מצוקה וחוסר ריכוז.
חשוב להבחין איזה סוג היפראקטיביות יש לילד.
במסגרת טיפול בהיפראקטיביות חשוב לספק לילד את התנועתיות והגירויים שהוא זקוק להם. אט אט המצברים של התנועה יתחילו להתמלא ואז הצורך בתנועה יפחת.
על מנת לא להפריע לילדים אחרים בכיתה חשוב לעזור לילד היפראקטיבי למצוא דרכים לגיטימיות לקבלת גירויים הנחוצים (לדוגמה, למעוך כדור ספוג).

אודות המחבר

ILya Bekkerman

האתר עוסק בחינוך והתפתחות ילדים