בפוסטים הקודמים דיברנו על ערוצי קליטה שונים.
בפוסט הזה נסכם את נושא "ערוצי הקליטה".
דיברנו על שלושה סוגי חיישנים עיקריים: עיניים, אוזניים ועור.
אנחנו קוראים לחיישנים הללו הערוץ הוויזואלי, הערוץ האודיאלי וערוץ הקינסתטי.
ישנם ילדים (ומבוגרים) שקיים אצלם ערוץ דומיננטי אחד
שדרכו הם קולטים את העולם.
אלה שקיים אצלם ערוץ דומיננטי אחד הם למשל:
ילדים שחשוב להם לראות כדי להבין,
ילדים שמספיק להם לשמוע כדי לקלוט,
ילדים שבלי לגעת בדבר ובלי למשש הם לא מבינים!
אלה ילדים ויזואליים, אודיאליים וקינסתטיים מובהקים בהתאמה.
ישנם אנשים שאין להם ערוץ דומיננטי מובהק.
תובנה ראשונה: כשהערוץ הדומיננטי של הילד חסום
מסיבה כלשהו, הוא אינו יודע לתפקד או מתפקד בצורה חלקית בלבד.
כעת תארו לכם ילד ויזואלי שיושב בכיתה ובאותו זמן ישנו רעש יחסית חזק בכיתה,
שמפריע כל כך, שילד אינו מסוגל להתרכז. הרעש מוציא אותו מהריכוז.
תובנה שנייה: כשהערוץ הדומיננטי פתוח וקולט מידע, הערוץ האחר (או שני הערוצים האחרים) עלול להפריע. ולכן המסקנה החשובה משתי התובנות האלה היא:
חשוב גם לחזק את יכולת הקליטה של כל ערוץ בנפרד וגם לחזק את יכולת הקליטה המשולבת של כל שלושת הערוצים יחד.
זו הדרך היעילה ללמידה.
מתוך סדרת הספרים "משחקי בריאות וחמידה"
#102משחקי_בריאות_ולמידה
#ערוצי_קליטה
אודות המחבר
