הנקודה הראשונה – להגיע להסכמה בין ההורים בנושאים הקשורים ללמידה. עדיף לשוחח על כך לפני תחילת הלימודים ולהקדיש מספר שיחות.
למשל: מה הציפיות שלכם מהלימודים ומבית הספר? מה יחשב בעינכם הצלחה ומה כישלון? איך תגיבו לכישלון של הילד? מבחנתכם כמה הילד צריך ללמוד ולהשקיע בלימודים? כמה אתם תהיו מעורבים בלימודים?
נכון שיכולים להיות הבדלים בגישות בין הורים, אבל חשוב שתמצאו את עֶמֶק השווה ותגיעו לפשרה. וברגע שהגעתם לפשרה תקפידו להציג את עמדה המשותפת שלכם לילדכם. כך יהיה יותר קל לו להבין מה מבקשים ממנו. וכאשר כל אחד מציג עמדה הפוכה הילד עלול ללכת לאיבוד.
הנקודה השנייה – חשוב להסביר לילד מה זה בית ספר, מי זה מורה ומה זה אומר להיות תלמיד. בעולם המבוגרים כשמתחילים עבודה חדשה מוגדר תיאור התפקיד. ברוב המקרים אנו יודעים מה מצפים מאיתנו, מה אנו הולכים לעשות ומה באחריות שלנו.
האם ילד שעולה לכיתה א’ יודע מה צפוי לו?
ברור שכדאי לתאר לו איך נראה בית הספר, לבקר שם, לדבר עם המורה, להכיר חברים לכיתה. זה חשוב, אך לא מספיק.
צריך להסביר לילד דברים בסיסיים. בדרך כלל כשאני שואל ילדים מה זה אומר להיות תלמיד, התשובות שאני מקבל מהילדים הן: תלמיד זה מי שהולך לבית ספר ויש לו ילקוט. האומנם?
הנקודה השלישית – לעזור לילד למצוא מוטיבציה אישית פנימית ללמוד בבית הספר. אם אין לילד מוטיבציה אישית משלו ואנו לא דואגים ליצר ולשמר אותה שלא חלילה תהפוך לפג תוקף, אין שום סיבה מבחינת הילד להיות שם.
הנקודה הרביעית – לדאוג שהילד יגיע לבית הספר רענן ולא עייף.
אחת הסיבות לעייפות היא שילדים אינם ישנים מספיק שעות כי הם הולכים לישון מאוד מאוחר ולוקח להם הרבה זמן להירדם. האם אפשר ללמוד כשאדם עייף ובמיוחד ילד בן שש – שבע?
חשוב שתקפידו על שעות שינה. אני לא מכיר ילדים שמתפקדים היטב עם שינה של פחות משמונה שעות, והאמת עדיף יותר.
הרשימה מה תלוי בהורים היא די ארוכה, אבל אם תתמקדו בארבע נקודות שמניתי, אני מניח שלפחות-80% מהקשיים ייעלמו.